גזר דין בתיק ת"פ 3783-09

הנאשם הרשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות - השתתפות בהתפרעות ונסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות.

הארוע התרחש בתאריך 29.8.2009 בקטע הדרך שבין צומת הרחובות שבטי ישראל - מאה שערים לבין צומת הרחובות שבטי ישראל - הנביאים.

בארוע השתתפו בין 12 ל- 15 איש (לפי הערכת אחד מעדי התביעה) אשר דרדרו לרחוב פחי אשפה שהוצתו ויידו אבנים ובקבוקים לעבר שוטרים במדים שעמדו בצומת הרחובות שבטי ישראל- הנביאים.

ברקע הארוע עמדה פתיחת חניון "קרתא" בשבת - דבר שהבעיר את חמתם של המשתתפים בארוע האלים.

הנאשם הורשע בכך שהשתתף בפועל ביידוי האבנים ובדרדור פחים בוערים אל הכביש.

בטיעוניה לעונש סקרה באת כח המאשימה את שיקולי החומרה הרלבנטים לצורך הגדרת עונשו של הנאשם. מבחינת מהות העבירה - כך ציינה - יש להתחשב מאד בסיכון שנוצר מיידוי אבן, שהיא בעצם נשק קר שבכוחו להביא לפגיעה בנפש או לפגיעה קשה בגוף.

עוד ציינה שהערך המוגן בעבירות בהן הורשע הנאשם הינו כפול, שמירה על חיים ושלמות גופו של אדם ושמירה על הסדר הציבורי ואכיפת החוק.

לגבי נסיבותיו האישיות של הנאשם טענה באת כח המאשימה שבעברו הפלילי יש כדי לתמוך בהחמרה בענשו, שכן לא הפיק לקח מעונשים שהוטלו עליו בעבר.

הוסיפה באת כח המאשימה וטענה שלא ניתן לזקוף לזכותו של הנאשם הודאה וקבלת אחריות, שכן הנאשם כפר במיוחס לו והורשע לאחר שמיעת ראיות.

לטענתה של המאשימה, רף הענישה ההולם, וגם זה העולה מפסיקת בתי המשפט, עומד על מאסר בפועל לתקופה שבין 7 ל- 16 חדשים, מאסר על תנאי וקנס.

המאשימה עותרת לעונש ברף הגבוה המצוין.

ב"כ הנאשם טען לענין ענשו של הנאשם שהוא היחיד שנעצר והעמד לדין בגין הארוע הנדון בכתב האישום. בעוד שניתן היה לצלם הארוע, להעמיד לדין משתתפים נוספים. לפיכך, יש לשקול עובדה זו לקולת ענשו של הנאשם.

הוסיף ב"כ הנאשם וטען שחלף זמן רב מאז קרות הארוע וגם מאז הרשעתו הקודמת של הנאשם. בחלוף זמן זה, משני צדי הארוע הנדון, דהיינו לפני הארוע ולאחריו,יש לראות את הנאשם כמי שתיקן דרכיו.

הנאשם שיקם עצמו, ומועסק כנהג אישי של רב.

ב"כ הנאשם טען כי רף הענישה שהוצג ע"י המאשימה אינו מייצג את מדיניות הענישה כפי שהיא באה לביטוי בפסיקה שהגיש.

באי כח הצדדים הצביעו בטענותיהם על השיקולים שעל בית המשפט לשקלל בענשו של הנאשם. אכן, חומרת העבירות, כעולה מהעונש שנקבע להן על פי החוק ומהות הערכים המוגנים על ידן - הגנה על שלמות גופו של אדם והגנה על הסדר הציבורי - היא נקודת המוצא ממנה יש להתחיל את השקלא וטריא של שיקולים נוספים רלבנטיים לחומרה וגם לקולת ענשו של הנאשם.

ידוי אבנים ממרחק של עשרות בודדות של מטרים לעבר שוטרים המוצבים בגלוי במקום מסוים - יוצר פוטנציאל ממשי לסיכון ולפגיעה.

ועוד: אל מול הזכות להבעת דעה ולמחאה כדין קימת החובה להמנע מהפרת החוק רק לשם מחאה. התפרעות אלימה הכוללת ידוי אבנים על שוטרים, הבערת פחי אשפה ודרדורם לכביש - אינם דרכים לגיטימיות להבעת מחאה. יש בהן סיכון רב מאד וביטוי לזלזול בוטה ופומבי בחוק ובאנשי משטרה שאמורים לאכפו. יש בהן גם רצון להשליט את המחאה ואת תכנה, בדרך של הטלת מורא על הציבור ועל הרשויות וגם בכך יש פוטנציאל סיכון שהציבור אינו צריך להסכין לו.

לעברו הפלילי של הנאשם ישנו משקל מכביד. קשה להלום כיצד בחר  הנאשם להשתתף בארוע הנדון, כשמאחוריו העמדה לדין בעבר ובפיו טעמם של ענשים שהוטלו עליו. לכאורה, מתבקשת הכבדת ידו של החוק להשגת הרתעה אצל הנאשם הנדון, בתקוה שיפיק לקח.